הרבה זוגות שמגיעים אלי לקליניקה מספרים שכמעט כל שיחה ולו הקצרה ביותר הופכת בסופו של דבר למריבה, לצעקות או, גרוע יותר, ל"חומת שתיקה". אתם לא לבד. הריב הוא לא הבעיה, איכות הריב היא הבעיה. הריבים האלה לא מייצרים פתרון; הם מייצרים רק כאב, טינה וריחוק. ד"ר ג'ון גוטמן, מגדולי חוקרי הזוגיות בעולם (שנודע בכינוי "מעבדת האהבה"), מצא שניתן לנבא הצלחה זוגית בדיוק של 90% – והכל תלוי בכמה טוב אתם רבים. הוא זיהה ארבע התנהגויות קבועות, שכינה "ארבעת פרשי האפוקליפסה", שחייבים להיעלם מהזוגיות שלכם. במאמר הזה, ננתח את 4 ההרגלים ההרסניים האלה ונספק כלים פרקטיים לתיקון.
4 הטעויות ההרסניות שהורסות את התקשורת
1. ביקורת – להתחיל ב"אני" במקום "אתה": התלונה שהופכת להתקפה העיקרון של גוטמן: ביקורת אישית היא התקפה על אופיו של בן/בת הזוג במקום תלונה על פעולה ספציפית. לדוגמה, במקום להתלונן על כך ששכח להוציא את הזבל, הביקורת הופכת לשיפוט כוללני: "אתה פשוט לא אחראי ואתה תמיד שוכח!". זה פותח את הקונפליקט בצורה הרסנית.
"כיועץ, אני רואה שביקורת גורמת במיוחד לגברים רבים להרגיש שזהותם מאוימת. כשהגבר שומע 'אתה תמיד...', הוא מיד נכנס להגנה ולניתוק, מה שמחמיר את הבעיה עבור האישה שרק רצתה להרגיש נשמעת. הכלי שאני מלמד הוא 'התחלה רכה' (Soft Startup). במקום לתקוף: 'אתה אף פעם לא מקשיב לי!', נסו להפוך את זה לצורך אישי: 'אני מרגישה בודדה כשאני רואה טלוויזיה לבד בערב (הרגש), ואני זקוקה לזמן איכות משותף (הצורך).' הפיכת הביקורת לצורך אישי מעבירה את בן הזוג ממעמד מותקף למעמד של 'גיבור' שיכול לספק את הצורך."
2. בוז – הרעל הקטלני של הזוגיות והצורך בתרבות הערכה העיקרון של גוטמן: בוז הוא כל ביטוי של עליונות, ציניות, לעג, גלגול עיניים, או בדיחות פוגעניות. זהו המנבא החזק ביותר לגירושין, מכיוון שהוא מפרק את הכבוד ההדדי.
"בוז נובע לרוב מטינה שהצטברה לאורך זמן, והוא בורח החוצה כשהרגש עולה. כיועץ זוגי, אני רואה שבוז מכבה לחלוטין את הרצון של הצד השני לשתף פעולה. התיקון הוא 'תרבות הערכה'. לפני שאתם מגיעים לריב, המוח שלכם צריך להיות מוצף בחיוב. אני עובד עם זוגות על טכניקה יומיומית פשוטה: כל יום, אמרו לבן/בת הזוג תודה על מעשה קטן שעשו, או ציינו דבר אחד שאתם מעריכים בהם. זה יוצר 'פילטר' של כבוד שמונע מהבוז להשתלט על שיחת הקונפליקט."
3. התגוננות – הדרך המהירה להעברת האחריות ולנעילת המריבה העיקרון של גוטמן: התגוננות היא תגובה אוטומטית לביקורת. במקום לשמוע את הכאב שבבסיס התלונה, בן/בת הזוג נכנסים למצב של הצדקה עצמית ("לא עשיתי את זה בגלל שאת/ה...", "זה לא בגללי!"). זהו משחק האשמה שמשאיר את הבעיה ללא פתרון, כי אף אחד לא לוקח אחריות.
"התגוננות היא מלכודת משותפת לשני המינים, אך אני רואה שבזוגות רבים זה הופך למאבק כוחות שאינו נגמר. כשאדם מתגונן, הוא שולח מסר: 'הבעיה היא בך, לא בי'. הטיפ שאני מלמד זוגות הוא 'קבלת אחריות חלקית'. גם אם אתם חושבים שאתם צודקים ב-95% מהמקרה, תתמקדו ב-5% שאתם יכולים לקחת עליהם אחריות. משפט קצר כמו: 'אני מבין שזה פגע בך, ואני מצטער על הדרך שבה אמרתי את זה,' מוציא את בן/בת הזוג מהצורך לתקוף בחזרה, מוריד את גובה הלהבות ומוביל לפתרון מהיר יותר."
4. חסימה – חומת השתיקה המבודדת וההצפה הגברית העיקרון של גוטמן: חסימה היא ניתוק רגשי ופיזי מוחלט במהלך הקונפליקט (להתעלם, לצאת מהחדר, לשקוע בטלפון). זוהי הדרך שבה אדם מנסה לברוח מ"הצפה רגשית", והיא גורמת לבן הזוג שנותר להרגיש לבד ובלתי נראה. "חסימה היא ההתנהגות הגברית הנפוצה ביותר כשהמערכת הרגשית מוצפת. גברים רבים לא מרגישים שיש להם את הכלים או המרחב לעבד את רגשותיהם באותו הרגע, ולכן הבריחה היא הדרך הקלה. זו אינה אדישות, זו קריסה רגשית זמנית. הניסיון שלי כיועץ גבר עוזר לזוגות להבין את המנגנון הזה. הכלי המדויק: אם את/ה מרגיש/ה שאת/ה נכנס/ת למצב של חסימה, במקום פשוט לצאת, קח/י פסק זמן מוגדר. אמור/י: 'אני זקוק/ה ל-20 דקות כדי להירגע, ואני חוזר/ת לדבר איתך על זה.' זו לקיחת אחריות במקום בריחה, והיא מחזירה את תחושת הביטחון לבן/בת הזוג שלך."
לסיכום: הריב הוא המפה שלכם לשיפור הזוגיות כל ריב הוא הזדמנות, לא איום. המדע של ד"ר גוטמן מראה שזוגות מאושרים לא רבים פחות – הם פשוט רבים נכון. הם יודעים לזהות את 'ארבעת הפרשים' לפני שהם משתלטים על השיחה. שינוי דפוסי ריב שקיימים שנים דורש מיומנות, הכוונה ובעיקר: יד מקצועית מחוץ למערכת. אם אתם מרגישים שאתם חוזרים על אותם דפוסי הרס, וצריכים עזרה בבניית גשר תקשורת אפקטיבי (שגם את וגם הוא מבינים) – אני כאן עבורכם. לשיחת היכרות ראשונית, ללא עלות וללא התחייבות, בה ננתח את דפוסי הקונפליקט שלכם
הערות